<h1>או"ז הלכ' יבום וקדושין סימן תרט"ו</h1>
<h2>דף צא:</h2>
אשה שנסתרה ואמרה נטמאתי ברצוני פיר' מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שנאמנת לאסור עצמה על בעלה. ואשה שהלכה בדרך עם יהודי אחד ואח"כ נלוה עליהם יהודי אחר ואמרה האשה שהאחד תקפה והשני טמאה באונס זה הי' מעשה והתירה לבעלה מורי רבינו אליעזר בר יואל זצ"ל. וצריך אדם להזהר בזמן הזה שלא יאמר לאשתו אל תסתרי עם איש פלוני. ס"פ בתרא דנדרים [צ"א ע"ב] אמרי' ההוא נואף דהוה מיהרזק בביתא הוא ואינתתא אתא מרא דביתא פרטיה ההוא נואף (לברא) [להוצא] וערק אמר רבא אינתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא ההוא גברא אירכוסי הוה מירכס. ההוא נואף דעל לגבה דההיא איתתא אתא גברא סליק נואף ויתיב בכלאי בבא והוו מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא בעא מרא דביתא למיכל מהנך תחלי בלא דעת' דאינתתיה א"ל ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא אמר רבא אינתתא שריא אי איתא דעבד איסורא ההוא נואף ניחא ליה דניכול ההוא ולימות דכתיב נאפו ודם בידיהם. וקשה ליה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל טעמא דאיכא הני טעמי דלא אירכס וכהאי עובדא דלא ניחא ליה דלימות להכי שרינן הני נשי למרייהו הא ליכא להני טעמי הוה אסרינן להו אגברייהו אמאי הא קיי"ל דאין אוסרין על היחוד פ' עשרה יוחסין [פ"א ע"א] וכתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל שפי' רבינו יצחק בר שמואל דבהנהו תרי עובדא איירי כגון שאומרת טמאה אני שנתרציתי לו שע"מ כן נסתרתי עמו א"נ כגון ששואלין לה אם נטמאת לו והיא שותקת הלכך אי לאו הני טעמי בעובדא קמא דלא אירכס ובהאי עובדא דאודעיה דטעמינון חויא הואיל שאומרת טמאה אני הוה אסרי' לה על בעלה דמתוך שמפסדת כתובתה נאמנת לאסור עצמה על בעלה, וההיא דפרק עשרה יוחסין שאין אוסרין על היחוד היינו כשאינה אומרת טמאה אני וכתב מורי רבינו יהודה שמתוך כך פוסק רבינו יצחק שאשה שנסתרה ברצונה ואמרה טמאה אני שאסורה על בעלה דמתוך שנאמנת להפסיד כתובתה נאמנת לאסור עצמה על בעלה כדאמרי' [גיטין נ"ד ע"ב] דמתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ואין נראה לרבי' יצחק לדחות ולפרש דהנהו עובדי באשת כהן עסקי' ובאומרת אנוסה אני שאנוסה אסורה לכהן הלכך אי לאו האי טעמא דלא אירכס הוה מהימנא ואסורה אבל באשת ישראל שאינה אסורה אלא ברצון אע"פ שנסתרה לא תהא נאמנת לומר שנטמאת ברצון אע"פ שמפסדת כתובתה, זה אינו נראה לרבינו יצחק דמ"מ למה נאסר אותה כיון שאין כאן [אלא] יחוד ומה שאומר' שנאנסה עיניה נתנה באחר אפי' אירכוסי מירכס אין לאסור אלא ודאי נראה לרבי' יצחק דבאשת ישראל איירי ובאומרת טמאה אני ברצוני שע"מ כן נסתרתי דכל כה"ג אוסרים על היחוד וההיא דעשרה יוחסין באומר' לא נטמאתי הלכך אי לאו (דלא) דאירכוסי אירכס ותו דאודעיה דטעמינון חויא הוה אסרינן להו אגברייהו. הלכך אשה שנסתרה ברצונה ואמרה נטמאתי הרי זו אסורה על בעלה ויוצאה בלא כתובה. ולקמן אפרש שיעור סתירה.
